<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' נדה ושאר עריות פ"י</h1>
<h2>דף יז.</h2>
כל ישראל הבא דרך אישות וחתנות על גויה מכל שאר האומות, שבעה עממים או אחרים, או ישראלית שנבעלה לגוי באישות לוקה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך [דברים ז']. בא דרך זנות באקראי עליה לוקה מרדות, שמא יבא להתחתן. ייחד הגויה לו לזנות חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, זונה. ועון [זה] אע"פ שאין בו מיתת ב"ד חמור מכל העריות, שהרי גורם להדבק בגוים שהרחיקנו הקב"ה מהם ולשוב מאחר יי ולמעול בו, ולהסיר זרעו ממנו וליקרות על שם הגוי, שנאמר [שם] כי יסיר בנך מאחרי, שבנו מן הגויה קרוי בנה ולא בנו, מה שאין כן בשאר עריות. ומפורש בקבלה שהוא נכרת, שנאמר [מלאכי ב'] כי חלל יהודה את קודש יי ובא על בת אל נכר, יכרת יי לאיש אשר יעשינה, [אם ישראל הוא] לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם כהן הוא, לא יהא לו מגיש מנחה ליי. וגם הוא כאלו נתחתן לע"ז, שנאמר, ובא על בת אל נכר. ונקרא, מחלל קודש. ועוד פרק עושין פסין [עירובין י"ט ע"א] איתא, דלעתיד לבא אברהם יכיר כל ישראל להוציאם מגיהנם בר מבא על הגויה שימשך ערלתו, ולא יכירנו. ואם בא ישראל על הגויה בפני עשרה מישראל או יותר, משהיה קנאי לשם יהרגנו כמו שעשה פנחס לזמרי. ואין רשאי להורגו רק בשעת מעשה, כמו שנאמר [במדבר כ"ה] אל קבתה. אבל אם פירש אם הרגו נהרג הקנאי עליו. ואפילו בשעת המעשה אם בא לשאול הוראה מבית דין לא יורו לו להרגו. וגם אם עמד הבועל להציל נפשו והרג הקנאי פטור. והבועל בת גר תושב הקנאי לא יהרגנו.
<h2>דף כב.</h2>
הנושא גיורת ובתה הגיורת, או שתי אחיות מן האם, יושב עם (אחר) [אחת] מהם ומגרש השנייה. נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה או בתה, שלא גזרו אלא בחייהם. ומותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב, שלא גזרו בשאר האב. ונושא אדם גיורת ואם [אם] אמה או בת בת בתה וכן שאר השניות.
<h2>דף כג.</h2>
כל ישראל הבא דרך אישות וחתנות על גויה מכל שאר האומות, שבעה עממים או אחרים, או ישראלית שנבעלה לגוי באישות לוקה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך [דברים ז']. בא דרך זנות באקראי עליה לוקה מרדות, שמא יבא להתחתן. ייחד הגויה לו לזנות חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, זונה. ועון [זה] אע"פ שאין בו מיתת ב"ד חמור מכל העריות, שהרי גורם להדבק בגוים שהרחיקנו הקב"ה מהם ולשוב מאחר יי ולמעול בו, ולהסיר זרעו ממנו וליקרות על שם הגוי, שנאמר [שם] כי יסיר בנך מאחרי, שבנו מן הגויה קרוי בנה ולא בנו, מה שאין כן בשאר עריות. ומפורש בקבלה שהוא נכרת, שנאמר [מלאכי ב'] כי חלל יהודה את קודש יי ובא על בת אל נכר, יכרת יי לאיש אשר יעשינה, [אם ישראל הוא] לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם כהן הוא, לא יהא לו מגיש מנחה ליי. וגם הוא כאלו נתחתן לע"ז, שנאמר, ובא על בת אל נכר. ונקרא, מחלל קודש. ועוד פרק עושין פסין [עירובין י"ט ע"א] איתא, דלעתיד לבא אברהם יכיר כל ישראל להוציאם מגיהנם בר מבא על הגויה שימשך ערלתו, ולא יכירנו. ואם בא ישראל על הגויה בפני עשרה מישראל או יותר, משהיה קנאי לשם יהרגנו כמו שעשה פנחס לזמרי. ואין רשאי להורגו רק בשעת מעשה, כמו שנאמר [במדבר כ"ה] אל קבתה. אבל אם פירש אם הרגו נהרג הקנאי עליו. ואפילו בשעת המעשה אם בא לשאול הוראה מבית דין לא יורו לו להרגו. וגם אם עמד הבועל להציל נפשו והרג הקנאי פטור. והבועל בת גר תושב הקנאי לא יהרגנו.
כל בן חורין הבא על השפחה שטבלה לשם עבדות וקבלה מצות שהעבד חייב בם, בין שפחתו או של חבירו, הואיל ועדיין לכלל ישראל לא באתה לוקה מרדות. שגם זה גורם להסיר זרעו ממנו ליקרות על שם השפחה להיות עבד, ותר' אונקל' בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה [דברים כ"ג]. וקנאי לא יהרגנו כבא על הגויה וגם לא לוקה משום חתנות על השפחה, הואיל ויצאה מכלל הגוי, שהרי טבלה לשם קצת מצות.
<h2>דף מז:</h2>
כל גירי הצדק מכל האומות ועבדים שנשתחררו הן כישראל לכל דבר ומותרין לבא בקהל לישא ישראלית ולישא מהם, שנאמר [במדבר ט"ו] הקהל (הזה) [חוקה] אחת לכם. אבל עמון ומואב ומצרים ואדום, הגר צדק מהם כישראל לכל דבר רק לעניין ביאתן בקהל. ודיניהם חלוקין, עמון ומואב, הזכרים אסורין לבא בקהל לעולם, שנאמר [דברים כ"ג] לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי. ואפילו בן בנו עד סוף כל הדורות, אבל הלכה למשה מסיני שהנקיבות מותרות מיד כשאר האומות. והטעם שלא דרכן לקדם בלחם ובמים, ותלה הכתוב הטעם בעבור שלא קדמו. ואף לפירוש הרב ר' יוס' מקרטרס טעם דמואב בעבור ששכר בלעם, שהרי המואבים קדמו, שנאמר [שם ב'] אכל בכסף תשבירני, כאשר עשו לי וכו' ובני מואב היושבים בער, אבל אין דרך נשים לשבור. מצרי ואדומי אפילו נקבות עד שני דורות אסורין, ודור שלישי מותרין, שנאמר [שם כ"ג] ובנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי.
<h2>דף ס:</h2>
גויה אפילו קטנה בת ג' שנים ויום אחד, פנויה או אשת איש, כיון שבא עליה אפילו קטן בן ט' שנים ויום אחד, במזיד נהרגת, הואיל ובא לישראל תקלה על ידה כבהמה, שנאמר [במדבר ל"א] וכל אשה יודעת איש למשכב זכר הרוגו.
<h2>דף עו.</h2>
כל ישראל הבא דרך אישות וחתנות על גויה מכל שאר האומות, שבעה עממים או אחרים, או ישראלית שנבעלה לגוי באישות לוקה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך [דברים ז']. בא דרך זנות באקראי עליה לוקה מרדות, שמא יבא להתחתן. ייחד הגויה לו לזנות חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, זונה. ועון [זה] אע"פ שאין בו מיתת ב"ד חמור מכל העריות, שהרי גורם להדבק בגוים שהרחיקנו הקב"ה מהם ולשוב מאחר יי ולמעול בו, ולהסיר זרעו ממנו וליקרות על שם הגוי, שנאמר [שם] כי יסיר בנך מאחרי, שבנו מן הגויה קרוי בנה ולא בנו, מה שאין כן בשאר עריות. ומפורש בקבלה שהוא נכרת, שנאמר [מלאכי ב'] כי חלל יהודה את קודש יי ובא על בת אל נכר, יכרת יי לאיש אשר יעשינה, [אם ישראל הוא] לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם כהן הוא, לא יהא לו מגיש מנחה ליי. וגם הוא כאלו נתחתן לע"ז, שנאמר, ובא על בת אל נכר. ונקרא, מחלל קודש. ועוד פרק עושין פסין [עירובין י"ט ע"א] איתא, דלעתיד לבא אברהם יכיר כל ישראל להוציאם מגיהנם בר מבא על הגויה שימשך ערלתו, ולא יכירנו. ואם בא ישראל על הגויה בפני עשרה מישראל או יותר, משהיה קנאי לשם יהרגנו כמו שעשה פנחס לזמרי. ואין רשאי להורגו רק בשעת מעשה, כמו שנאמר [במדבר כ"ה] אל קבתה. אבל אם פירש אם הרגו נהרג הקנאי עליו. ואפילו בשעת המעשה אם בא לשאול הוראה מבית דין לא יורו לו להרגו. וגם אם עמד הבועל להציל נפשו והרג הקנאי פטור. והבועל בת גר תושב הקנאי לא יהרגנו.
<h2>דף עו:</h2>
כל גירי הצדק מכל האומות ועבדים שנשתחררו הן כישראל לכל דבר ומותרין לבא בקהל לישא ישראלית ולישא מהם, שנאמר [במדבר ט"ו] הקהל (הזה) [חוקה] אחת לכם. אבל עמון ומואב ומצרים ואדום, הגר צדק מהם כישראל לכל דבר רק לעניין ביאתן בקהל. ודיניהם חלוקין, עמון ומואב, הזכרים אסורין לבא בקהל לעולם, שנאמר [דברים כ"ג] לא יבא עמוני ומואבי בקהל יי. ואפילו בן בנו עד סוף כל הדורות, אבל הלכה למשה מסיני שהנקיבות מותרות מיד כשאר האומות. והטעם שלא דרכן לקדם בלחם ובמים, ותלה הכתוב הטעם בעבור שלא קדמו. ואף לפירוש הרב ר' יוס' מקרטרס טעם דמואב בעבור ששכר בלעם, שהרי המואבים קדמו, שנאמר [שם ב'] אכל בכסף תשבירני, כאשר עשו לי וכו' ובני מואב היושבים בער, אבל אין דרך נשים לשבור. מצרי ואדומי אפילו נקבות עד שני דורות אסורין, ודור שלישי מותרין, שנאמר [שם כ"ג] ובנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל יי.
<h2>דף עח.</h2>
מצרית מעוברת שנתגיירה, בנה מצרי שני. מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, או מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה הוולד שני, שנאמר [דברים כ"ג] בנים אשר יולדו להם דור שלישי, תלה הכתוב בלידה.
<h2>דף עח:</h2>
גר עמוני שנשא מצרית, הולד עמוני. מצרי שנשא עמונית הוולד מצרי. שבאומות הלך אחר הזכר נתגיירו הלך אחר הפגום.
<h2>דף עט.</h2>
גירי שבעה עממים מותרין מן התורה מיד, ולא נתגייר מהם רק הגבעונים, ונקראו נתינים על שם שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים, וגזר עליהם לאוסרם אפילו בנקיבות. ותלה איסורם במקדש, שנאמר [יהושע ט'] בבית אלהים. ובא דוד ואסרם אפילו אחר חורבן הבית, לפי שהיו עזים ואכזריים, שהרי לא חמלו על שאול ובניו והרגום. ואומר ר"ת, דאפילו אם היה אחד מהם רחמן וביישן היה אסור, שכבר אסרם הק'. וכן כתוב בעזרא [ח'] ומן הנתינים אשר נתן דוד והשרים לעבודת הלוים, הרי שלא תלה איסורם במקדש. עתה שבלבל סנחריב כל העולם כולו והדרים במצרים עתה אינה מצריים, והדרים באדום אינה אדומים, ואפילו אם תמצא לומר שבני המלכים לא נתבלבלו, מכל מקום שאר העם נתבלבלו. וכן בכל הארצות הכל מעורב ומבולבל, ורוב הגוים הן מותרים מיד, א"כ הלך אחר הרוב דכל דפריש מרובה פריש, ומיד שנתגייר אחד מכל האומות מותר מיד לבא בקהל וכן איתא בתוספתא דידים [פ"ב ה"ח], ואפילו אדומי ומצרי עמוני ומואבי זכר ונקבה.
<h2>דף פד:</h2>
מצרית מעוברת שנתגיירה, בנה מצרי שני. מצרי שני שנשא מצרית ראשונה, או מצרי ראשון שנשא מצרית שנייה הוולד שני, שנאמר [דברים כ"ג] בנים אשר יולדו להם דור שלישי, תלה הכתוב בלידה.
<h2>דף צח:</h2>
הנושא גיורת ובתה הגיורת, או שתי אחיות מן האם, יושב עם (אחר) [אחת] מהם ומגרש השנייה. נשא גיורת ומתה מותר לישא אמה או בתה, שלא גזרו אלא בחייהם. ומותר לאדם לישא שתי אחיות גיורות מן האב, שלא גזרו בשאר האב. ונושא אדם גיורת ואם [אם] אמה או בת בת בתה וכן שאר השניות.
<h2>דף ק.</h2>
וולד ישראל שנתערב בולד שפחה, כל אחד ספק עבד, וכופין בעל השפחה ומשחרר שניהם. ואם הבן אדון של עבד כשיגדלו ישחררו זה את זה ויותרו לבא בקהל. ואם התערובות בנות הבא על אחת מהן הולד ספק עבד. וכן נתערב ולד גויה בולד ישראלית יטבילו שניהם לשום גירות וכל אחד ספק גר.
<h2>דף ק:</h2>
כל ישראל הבא דרך אישות וחתנות על גויה מכל שאר האומות, שבעה עממים או אחרים, או ישראלית שנבעלה לגוי באישות לוקה משום לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך [דברים ז']. בא דרך זנות באקראי עליה לוקה מרדות, שמא יבא להתחתן. ייחד הגויה לו לזנות חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, זונה. ועון [זה] אע"פ שאין בו מיתת ב"ד חמור מכל העריות, שהרי גורם להדבק בגוים שהרחיקנו הקב"ה מהם ולשוב מאחר יי ולמעול בו, ולהסיר זרעו ממנו וליקרות על שם הגוי, שנאמר [שם] כי יסיר בנך מאחרי, שבנו מן הגויה קרוי בנה ולא בנו, מה שאין כן בשאר עריות. ומפורש בקבלה שהוא נכרת, שנאמר [מלאכי ב'] כי חלל יהודה את קודש יי ובא על בת אל נכר, יכרת יי לאיש אשר יעשינה, [אם ישראל הוא] לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים, ואם כהן הוא, לא יהא לו מגיש מנחה ליי. וגם הוא כאלו נתחתן לע"ז, שנאמר, ובא על בת אל נכר. ונקרא, מחלל קודש. ועוד פרק עושין פסין [עירובין י"ט ע"א] איתא, דלעתיד לבא אברהם יכיר כל ישראל להוציאם מגיהנם בר מבא על הגויה שימשך ערלתו, ולא יכירנו. ואם בא ישראל על הגויה בפני עשרה מישראל או יותר, משהיה קנאי לשם יהרגנו כמו שעשה פנחס לזמרי. ואין רשאי להורגו רק בשעת מעשה, כמו שנאמר [במדבר כ"ה] אל קבתה. אבל אם פירש אם הרגו נהרג הקנאי עליו. ואפילו בשעת המעשה אם בא לשאול הוראה מבית דין לא יורו לו להרגו. וגם אם עמד הבועל להציל נפשו והרג הקנאי פטור. והבועל בת גר תושב הקנאי לא יהרגנו.
